אנחנו יכולים להפנות אצבעות בעקבות סנדי הוק. אלה הרובים, ה-NRA, הפוליטיקאים, משחקי הווידאו האלימים, האספרגר או האבטחה של בית הספר. בשורה התחתונה זו בעיה אנושית! כחברה התרחקנו מלחשוב, להרגיש ולהיות בקשר. כן יש בעולם עצב, כעס, כאב, אכזבה, תסכול, פגיעה וכו' וכו'. נראה כאילו אנו נמצאים ברגע בהיסטוריה שבו אנו מטפלים בסמים, עבודה, כסף, מכשירים אלקטרוניים, אלכוהול, אוכל ועוד. הגיע הזמן להפסיק ולהתחבר מחדש לחוויה האנושית. נראה שאיבדנו את המושגים של חמלה וקבלה. כן, כחברה הדיון הלאומי עוסק בשאלות על השונות: נישואי הומוסקסואלים, גזע ודעות קדומות. אמנם אלה חשובים, אך ישנם סוגים נוספים של פציעות שקורות בחצר בית הספר, בין אנשים ובתוך עצמנו כאשר אנו לא עומדים בציפיות שלנו, מפוטרים או סובלים מדיכאון, אלכוהוליזם, הפרעות אכילה או חרדה בדלתיים סגורות. אלו הנושאים שאיתם איבדנו קשר.

כהורים וכבני אדם, הגיע הזמן לבחון מחדש את מערכת היחסים שלנו עם תחושות לא נוחות. האם אנו יכולים לשאת אותם בעצמנו? האם נוכל לשאת אותם אצל יקירינו, בני הזוג והילדים? אם אנחנו כהורים מתקשים בכך, אז איך נוכל לעזור לילדינו? בעבר, בין אם זה היה כנסייה, עבודה כתף אל כתף בחווה, משפחות מורחבות, קהילות מלוכדות יותר, פחות תוקפנות בתקשורת (טלוויזיה, משחקי וידאו) או פחות גישה לכלי נשק מסוג צבאי, לא היו מעשי טבח כמו סנדי הוק, קולומביין, וירג'יניה טק או יריות בכיכר הציבורית כמו זו של גבריאל גיפורדס בטוסון או במקומות ההתכנסות שלנו כמו בית קולנוע באורורה. בעידן הזה עם עבודה, מחשבים ועסקים כלליים יש יותר אנונימיות, לבד, בידוד. יש יותר שעות מושקעות ב-Call of Duty, Counter Strike, Halo או משחקי וידאו אלימים מגוף ראשון ורובים זמינים שיש להם מגזינים שיורים בלי סוף כדורים. כן, עם הצוק הפיסקאלי, המצוקה הכלכלית והמאבק להסתדר, הלחץ גבוה עוד יותר. לכן חיוני בזמן הזה לעבור מהבידוד, השתיקה והסודיות בעת מצוקה. הדרך שלנו קדימה היא יותר חיבור, לא פחות, העמקה, לא הימנעות ונע לעבר חמלה וקבלה.

תמיד היו תחושות כואבות/לא נוחות. הטבח הזה של ילדי בית ספר יסודי תמימים הוא קריאה לפעולה. בואו לא נתפס לרטוריקה פוליטית. במקום זאת, בואו ניקח את הזמן כדי להסתכל על הקהילה שלנו, על חיי הילדים שלנו ועל עצמנו. האם אנו מדברים עם ילדינו על רגשות כואבים? כיצד אנו פועלים, מטפלים באחרים ומגיבים לכאב, למצוקה ולעצב? האם אנו נמנעים או מצביעים באצבעות ואומרים שהבעיה היא אצל אחרים? אם כן, מה גורם לנו כל כך לאי נוחות? הגיע הזמן להסתכל פנימה לעצמנו כדי ללמוד כיצד להושיט יד לעזרה ותמיכה ובתמורה, להושיט יד ולתמוך במישהו אחר שסובל מכאבים. רגשות כואבים הם חלק מהחיים, אבל כשהם בחושך הם יכולים להיות הרסניים. אם אתה מפחד, חרד, עצוב או בודד, זה הזמן לפנות למשפחה, חברים, מוסדות דת או קבוצות תומכות אחרות כדי לבנות שוב קהילה. אם ילדיכם מפוחדים, חרדים, עצובים או בודדים, פנו אליהם או עזרו להם למצוא משאבים בקהילה שיכולים להיות איתם. תשובות מסוימות עשויות להגיע מוושינגטון או ממשלה, אבל הכוח לעשות שינוי עכשיו הוא בקהילה שלנו ובעצמנו. לכולנו יש רגשות וכולנו צריכים ללמוד עליהם. זה הזמן להתכנס, להיות נוכח, ולהיות מקום לכל מגוון הרגשות שהם החוויה האנושית.