רגשות מנחים את חיינו במיליון דרכים. בין אם אנו נוטים להסתיר ולהימנע או להרהר ולהביע אותם, רובנו לא מבינים באיזו מידה הם מניעים את המחשבות וההתנהגות שלנו. חקר הרגשות שלנו הוא מאמץ ראוי לכל מי שמקווה להכיר ולפתח את עצמו, לבנות מערכות יחסים בריאות ולרדוף אחרי מה שהוא רוצה בחיים. מחקרים עדכניים אף העלו כי אינטליגנציה רגשית חשובה יותר מ-IQ, והראה שהיא ‘חוזה למעלה מ-54% מהשונות בהצלחה’ במערכות יחסים, בריאות ובאיכות החיים.

הרגשות שלנו יכולים להציע לנו רמזים למי אנחנו, כמו גם איך הושפענו מההיסטוריה שלנו. רבות מהפעולות שלנו יזומות על ידי רגש, מה שמוביל לשאלה הטבעית של אילו רגשות עולים ומדוע. אילו מהרגשות הללו מסתגלים ולא מסתגלים? מה שאולי מופעל על ידי ההווה אך מושרש בעבר שלנו? לאחרונה הייתה לי הזכות לפתח קורס אלקטרוני, ' כוחו של הרגש ,' עם ד'ר לס גרינברג, המקור העיקרי של טיפול ממוקד רגשות. ד'ר גרינברג מציע שאנחנו 'צריכים לחיות בהרמוניה מודעת עם הרגשות שלנו, לא לנסות לשלוט בהם.' הרבה מההרמוניה הזו נובעת מהבנת התגובות הרגשיות שלנו והבחנה מתי הרגשות שלנו הם ראשוניים או משניים בטבעם, כמו גם מתי הם מסתגלים או לא.

רגשות ראשוניים הם התגובה הרגשית הראשונה שלנו. לעתים קרובות עוקבים אחריהם רגש משני מוגן יותר. לפעמים, אנו מודעים רק במודע לרגש המשני: הכעס שמכסה על תחושת פגיעה, המבוכה שמשתלטת על העצב שלנו או החרדה המסווה פחד עמוק יותר. לדוגמה, אם בן הזוג שלנו לא מופיע עבורנו או מאכזב אותנו בדרך כלשהי, אנו עלולים להרגיש צדיקים וכועסים. אנו עלולים להסתגר או להתפרץ באינטראקציה הבאה שלנו איתו או איתה. עם זאת, אם נסתכל על התגובה הראשונית שלנו, הרגש העיקרי שלנו, אנו עשויים לזהות שהיו לנו רגשות פגיעים יותר, כגון הרגשה פגועה, לא רצויה או בושה. רגשות ראשוניים אלו נותנים לנו הצצה לצרכים שלנו. כאשר אנו מרשים לעצמנו ליצור איתם קשר, אנו יכולים להביע אותם בפני בן הזוג שלנו, ויש לנו סיכוי גבוה יותר ליצור תגובה שונה מאוד מכיוון שאנו מאפשרים לו או לה להרגיש כלפינו.

רגש ראשוני אינו הטינה המעופשת שלאחריה התפטרות על היזכרות שהתעלמו ממנו לקידום לפני שנתיים; זו גם לא תחושת התלונה שמקורה בפגיעה בלתי פתורה', כתב גרינברג בספרו טיפול ממוקד רגש . 'במקום זאת, זו תחושה חיונית שלעיתים קרובות משאירה את [האדם] תחושה מאוד פתוחה ואולי פגיעה.' גרינברג תיאר עוד רגשות ראשוניים כ'פחות מהירים ופחות מוכווני פעולה' מאשר רגשות משניים. הם 'צורבים ומלאים' ו'סביר יותר שישטפו אדם לאט לאט'.

אם אנו מדמיינים רגע של תחושת מתוח, מתוסכל או תקוע בהרגשה רעה, מונע להגיב ללא תחושת הקלה, כנראה שנתפסנו ברגש משני. עם זאת, אם הצלחנו לגשת לתחושה העמוקה והפגיעה יותר, אולי רצון או צורך, או תחושת ליבה של עצב או בושה, אז חווינו רגש ראשוני. בתחילה, אולי שמנו לב לתחושה הנבנית, אבל אז נרגעת כמו גל. כאשר אנו מרשים לעצמנו להרגיש רגש ראשוני, אנו חווים לעיתים קרובות הקלה. אנחנו לא בהכרח נוטים לפעול. במקום זאת, אנו מרגישים יותר בקשר עם עצמנו, מרוככים אך חיים יותר.

רגשות ראשוניים יכולים להיות תגובות אדפטיביות לרגע או תגובות לא מסתגלות המבוססות על סכמות מהעבר שלנו. רגשות ראשוניים לא מסתגלים עשויים להיות מעוררים מאירועים עכשוויים, אבל הם קשורים לדרך שהרגשנו בשלב מוקדם בחיינו. לדוגמה, אם ראו אותנו או התייחסו אלינו כאילו אנחנו לא אינטליגנטים או לא מסוגלים במשפחה שלנו, כינו אותנו 'טיפשים' או קשורים כאילו אנחנו לא מוכשרים ביום הנוכחי יכול לגרום לנו להרגיש כאב עמוק או בושה. עם זאת, לפני שנוכל להכיר בכאב או בבושה אלה, אנו נסחפים ברגש משני כמו כעס, טינה או התגוננות.

לדברי ד'ר גרינברג, אנו יכולים לזהות את המחשבות שיוצרות את התגובות הרגשיות הלא מסתגלות שלנו. אנו עשויים לחוות את מה שאני מתייחס אליו לעתים קרובות כ'קול פנימי ביקורתי,' פרשנות פנימית שלילית שאומרת לנו דברים כמו, 'עשית את עצמך כל כך טיפש. תראה איך הם מסתכלים עליך. כולם חושבים שאתה אידיוט. פשוט תסתלק מכאן'. המאמן הפנימי ההרסני הזה מתגבר לעתים קרובות כאשר אנו מרגישים מופעלים רגשית. מחשבות קריטיות אלו יכולות לגרום לנו לחוש מגוון של רגשות כואבים ובלתי מסתגלים, אשר תורמים להתנהגות המכסה את עצמה, כמו לעכב את עצמנו, לפנות אלהגנות פסיכולוגיות, או הדחיקת יקיריהם. הרגשות המשניים הלא מסתגלים יכולים גם להוביל אותנו להגיב בדרכים שאינן בטובתנו: להתפרץ כדי להגן על עצמנו, להתנהג ממורמר או זועם, מונע ממחשבות כמו 'איך הם מעיזים להתייחס אליך ככה. זה היה כל כך חסר כבוד. מי הם חושבים שהם שידברו איתך ככה?'

הרגשות הלא מותאמים שלנו מבוססים על סכמות עבר. למרות שהם אינם שיקוף מדויק של מי שאנחנו באמת, כאשר אנו לא מצליחים לזהות את הרגשות הללו, אנו עלולים להרגיש תקועים בחיים בצל שלהם. הנוחות האירונית של ההיכרות שלהם יכולה אפילו לגרום לנו לעוות את עצמנו ואחרים או לעורר תגובות ותרחישים המשחזרים את האקלים הרגשי אליו הורגלנו. אנו עשויים להתייחס לאחרים על סמך הרגשות הישנים האלה ולא על מה שבאמת קורה או על מה שאנחנו באמת רוצים.

החדשות הטובות הן שאנחנו יכולים לשנות את הרגשות שלנו כדי להפוך להסתגלות. רגשות לא מסתגלים לעתים קרובות משאירים אותנו תקועים, כאילו הם בלתי ניתנים לפתרון, אבל אם נוכל להגיע לרגש הבסיסי מתוך סכמה ישנה, ​​נוכל להרגיש את הרגשות, לקבל תובנה לגבי הצורך העומד בבסיס הרגש, ולנקוט פעולות כדי להשיג את הצורך נפגש. אנחנו יכולים לעשות זאת על ידי בקשה מבן זוג או מאדם קרוב אלינו לענות על הצורך שלנו או, במידת הצורך, על ידי הרגעת עצמנו. אנחנו יכולים לקחת את הצד שלנו על ידי קריאת תיגר על ההתקפות העצמיות הקריטיות שלנו, ובכך להציע לעצמנו חמלה ואהבה. אנחנו יכולים להיות מוכנים יותר להרגיש את העצב, הכעס או הרגשות העיקריים העמוקים יותר שגורמים לנו להרגיש מחוברים יותר לעצמנו. אנחנו יכולים להרגיש את הרגשות שלנו במקום לדכא אותם ולאפשר להם להכתיב בשקט את חיינו.

כאשר אנו חיים בהרמוניה עם הרגשות שלנו, אנו נעשים יותר בקשר עם מי שאנחנו. אנו מקבלים תובנה לגבי רגשות הליבה האמיתיים שגורמים לתגובות שלנו, ואנחנו יכולים להיות זה שעומד על ההגה, שבוחר את הפעולות שלנו. תחושה היא מנגנון מסתגל לתת לנו מידע קריטי. על ידי התמקדות ברגש בחמלה ובסקרנות, אנחנו יכולים לגלות מי אנחנו ומה אנחנו רוצים. כפי שניסח זאת ד'ר גרינברג, 'אנשים יכולים למצוא את פנינת האני ההסתגלותי והחיוני שלהם.'