הסיבה שכתבתי את הספר הזה הייתה בגלל שהוא נראה כל כך מנוגד לאינטואיציה, ואז, למה אנחנו מפחדים מהנאה? אתה יודע, ובדיוק דיברנו על זה כי זה - אם חווית הנאה או אהבה, שזה מה שכולנו מתחילים איתו, ואז אתה חווה אובדן... יש שורה ב-Birth of Pleasure, שאני אוהב, אשר זה, אתה יודע, 'עונג הוא משחק ראשון במחזה שנגמר רע'.

אם עברת את המחזה ואתה יודע שהוא נגמר רע ופתאום אתה חווה הנאה, או שאתה מרגיש אהבה או שאתה פותח את עצמך לשמחה בצורה כזו, ואתה חושב, 'אוי אלוהים, אני יודע איך זה נגמר!' אז אז אתה מתחיל... קל יותר לספר את סיפור האובדן כי הסיפור הזה - אתה חי בצד הרחוק שלו - ואתה יודע את כל המהלכים של מה שאתה יכול לעשות, אתה יודע, אחר כך אבל לחזור אחורה לפני שזה יקרה ולהסתכן שהפעם אולי זה לא יגמר רע — זה לוקח סיכון עצום.

אז התעניינתי מדוע אינדיבידואלית, מדוע כתרבות, אנחנו כל כך נשואים לסיפורים האלה על אובדן, סיפורי האהבה הטרגיים. אתה יודע, כי בדיוק קראתי את הביוגרפיה הנפלאה הזו של פרידה פרום רייכמן, אתה יודע, הפסיכואנליטיקאית שעבדה בצ'סטנאט לודג' שהייתה האנליטיקאית של ג'ואן גרינבורג, שכתבה,מעולם לא הבטחתי לך גן ורדים.

וכשהיא [דר. רייכמן] הוכיחה שעל ידי ביסוס מערכת היחסים שהיא עשתה עם ג'ואן, היא הצליחה... הם הצליחו ביחד, לג'ואן לעבור מהפסיכוזה ההרסנית להפליא הזו אל, אתה יודע, לחזור לנהל חיים שכללו, אתה יודע, אהבה וילדים וכתיבה וכל הסוג הזה.

ואז כולם תקפו את פרידה פרום רייכמן וג'ואן גרינבורג, כי אם היא [דר. רייכמן] הוכיח שאפשר לעשות את זה [ריפוי פסיכוזה], אז זה אומר שבעצם אנשים הָיָה יָכוֹל לעשות את זה, איפה שהיה קל יותר לומר, 'ובכן, [ברור] שהיא לא הייתה יכולה להיות פסיכוטית כי אם היא הייתה פסיכוטית זה לא היה עובד'.

אז אני חושב שזה גם נכון - אם אהבה נגמרת בצורה לא טובה וטרגית, ו[אם הייתי מאמין בזה] היא תמיד עושה זאת, אז אני לא צריך באמת לשאול, אתה יודע, מה אני עושה, ו[במקום זאת להיות מסוגל] לומר, 'טוב אולי זה לא חייב להסתיים ככה'. אז זה באמת הרגיש לי כמו ספר מהפכני מאוד לכתוב.

הזמינו את ראיון ה-DVD המלא:

חברה, מערכות יחסים והנאה

ב-DVD זה, ד'ר קרול גיליגן מתייחסת למגוון נושאים כולל פמיניזם, פטריארכיה, מערכות יחסים, הנאה, הורות ופסיכותרפיה. היא מפריכה מיתוסים בנוגע לפמיניזם שפשטו הן בשיח המקצועי והן בתקשורת הפופולרית בשלושת העשורים האחרונים, ומתארת ​​כיצד 'פטריארכיה יוצרת שבר בנפש, ומפרידה את כולם מעצמם'. היא דנה במערכות יחסים ובהורות, כולל הדינמיקה של יחסי אם-בן ואם-בת. לבסוף, ד'ר גיליגן מתייחס לדילמת ההנאה, וקובע ש'הנאה היא משחק ראשון במחזה שנגמר רע'. כשהיא מדגישה את חשיבותו, היא מתארת ​​כיצד אנשים מתגוננים לעתים קרובות מפני כאב בכך שהם לא מרגישים הנאה.