כשפגשתי את ריקי לראשונה במגרש החניה של מוטל 6, היא כבשה את ליבי ללא מאמץ. למעשה התחלתי לדאוג לה עוד לפני הפגישה הראשונה ההיא. בתור מתנדב מטעם בית המשפט (CASA) שהתכונן לתיק הראשון שלי, קראתי את התיק של ריקי. ידעתי שהיא בת 10, היא השלישית מתוך חמישה ילדים שהוצאו מאמם עקב הזנחה והתעללות בסמים, וזו הייתה הפעם השלישית שהיא עברה טלטלה כזו בחייה הקצרים. ידעתי שאביה נפטר שנה לפני כן. הוא גם היה מכור, וכמו אמה, נכנס ויצא מהחלמה.

כמה חודשים קודם לכן, לאחר אובדן בחיי, חיפשתי דרך להתאים את הזמן, האנרגיה והאכפתיות שלי עם ילד או ילדים נזקקים. לא ידעתי באיזה תפקיד... פשוט ידעתי שאני מעוניין לעזור לילדים. בזמן שראיינה אישה צעירה לעבודה, היא הזכירה את הניסיון שלה בהתנדבות כ-CASA. המפגש המטריף הזה הוביל אותי למצוא עורכי דין מיוחדים ממוני בית המשפט בעיר שלי, שם השלמתי לאחר מכן 30 שעות של הכשרה ובדיקת רקע, והושבעתי לתפקיד קצין בית המשפט. שופט בית המשפט לנוער ביקש מאיתנו מתנדבי CASA להיות 'העיניים והאוזניים' שלו בחייהם של ילדים במערכת הרווחה. לא ידעתי אז את הכוח שניתן לנו לשנות את מסלוליהם של הצעירים האלה, לעזור להם לעבר עתיד טוב יותר, מאושר ובריא יותר.

הממונה על CASA שלי הושיט לי כמה קבצים לקריאה, כל אחד מהם חושף את סיפורו של ילד שננטש או הוזנח או התעלל בו. היא אמרה לי ש'פשוט אדע' איזה ילד מתאים לי. אין ספק, ריקי הוציאה את מיתרי הלב שלי מהדף.

כשעברתי את החניון של מוטל 6, ריקי הגיעה מעבר לפינה, והופתעתי מכמה שהיא נראתה קטנה ועדינה. תוך רגעים ספורים גיליתי שלספריט דמוי ה-waif הזה יש את האינטלקט וחוש ההומור של מישהו מבוגר הרבה יותר. ריקי לא הסתכלה ישר לתוך עיניי הרבה בטיול הראשון הזה, אבל היא נטרפה אותי מהתצפיות שלה, והיא הצחיקה אותי הרבה. זה היה הביקור הראשון שלנו מתוך רבים במהלך שבע השנים הבאות.

כאשר ילד מתקבל למערבולת של מערכת האומנה, היא עוברת לעיתים קרובות מטיפול של מבוגר אחד או שניים למספר עצום של אנשים מודאגים בחייה. בתקופה של חודש היא עשויה להתממשק עם עובדת סוציאלית, עורך דין, הורים אומנים, אחים אומנים, מורים, רופא, פסיכיאטר ומטפל, שלא לדבר על הורים ביולוגיים ואחים ביולוגיים. למרות שפע האינטראקציות הזה, אין אדם אחד שמפקח על הכל, שיודע כל מה שקורה בחייה, ואשר מחויב לדבר בשמה. זו העבודה של מתנדב CASA.

בשנת 1977, שופט בית משפט לנוער בסיאטל, מודע לאחריות האדירה של תפקידו ולהיעדר גילוי עובדות אובייקטיבי במערכת, היה רעיון מבריק לגייס אזרחים לסנגור בשם הילדים שעברו התעללות ומוזנחים באומנה. . בגיליון 2007 של החיבור במגזין, השופט דיוויד סוקופ כתב על הרעיון שלו, 'מעולם לא ישנתי לילה בלי להתעורר ולתהות אם לפחות החלטה אחת שקיבלתי באותו היום הייתה הטובה ביותר עבור ילד. הדהים אותי שאולי ניתן יהיה לגייס ולהכשיר מתנדבים לחקור עניינו של ילד כדי שיוכלו לתת קול לילד באותם הליכים, הליכים שיכולים להשפיע על כל חייהם״. הרעיון של השופט Soukup השיק מאמץ התנדבותי שהתממש כתוכנית CASA הראשונה, הנקראת תוכנית King County Guardian ad Litem. עד 1983, 28 מדינות אחרות גם עזרו לילדים באמצעות תוכניות CASA.

קים קולבי דייויס הייתה מתנדבת CASA לפני שהפכה למנהלת המנהלת של CASA של מחוז סנטה ברברה ב-2009. היא יודעת ממקור ראשון את ההשפעה שיכולה להיות למתנדב CASA על ילד. היא סיפרה לי על אלכס, שננטש על ידי הוריו כשהיה בן 11. באומנה, אלכס הצליח מאוד בלימודים. המתנדב החדש שלו ב-CASA היה הראשון ששיער כי לאלכס יש בעיות ראייה. ודאי, בדיקה הראתה שהוא צריך משקפיים. לאחר שקיבל ציונים נמוכים באופן כרוני וחשב על עצמו כעל תלמיד גרוע, אלכס זינק בלימודים ברגע שהראייה שלו תוקנה. עכשיו הוא מצליח בקולג'. ילדה נוספת שהרוויחה ממערכת היחסים שלה ב-CASA היא יסמין. היא נולדה להורים מכורים לסמים והוקצתה מתנדבת CASA בלידה. לאחר שקלול כל הגורמים הידועים, יסמין הייתה אמורה ללכת הביתה עם הוריה לאחר תקופת גמילה קצרה, אך שיחה בין מתנדבת CASA שלה לרופא הילדים שינתה זאת. הרופא אמר שליסמין היה במקרה הגרוע ביותר של התמכרות להרואין בלידה שהוא ראה אי פעם, והוא היה נחוש בדעתו שצריך לשים אותה במצב בטוח יותר. במקום להתחיל את חייה השבריריים ממילא בבית עם שני הורים בסיכון, מתנדבת CASA שלה דאגה שיסמין תקבל את ההזדמנות להתאושש ולשגשג. היא תגדל כילדה מאומצת של אנשים שהתפללו להזדמנות להיות הורים.

סיפורים כמו אלה של אלכס ויסמין אינם נדירים. ה איגוד עורכי דין מיוחדים מטעם בית המשפט הארצי והארגונים המזוהים עם המדינה והמקומיים מסייעים כעת לילדים ב-49 מדינות פלוס וושינגטון הבירה. ארגונים אלה ידועים לפעמים בשמות אחרים כמו GAL (עבור Guardian ad Litem), Voices for Children או Child Advocates. בכל המקומות הללו, מתנדבי CASA עושים הבדלים משמעותיים בחיי הילדים שהם דוגלים בהם. לאומי לימודים הראו שילדים שיש להם מתנדבי CASA או GAL מבלים פחות זמן באומנה - בממוצע שמונה חודשים פחות מילדים שאין להם עורכי דין. יש סיכוי גבוה יותר שהם יאומצו ובחצי סבירות שיחזרו לאומנה. הם נהנים משירותים נוספים בזמן שהם נמצאים במערכת, והם מצליחים יותר בבית הספר. יש להם פחות סיכוי להתנהלות לקויה או להרחיק מבית הספר, ('הוכחות לאפקטיביות - CASA הלאומית - CASA for Children', 2017) וסביר יותר לסיים את הלימודים. לילדים עם מתנדבי CASA יש תוצאות טובות יותר מילדים אחרים במערכת האומנה. במחוז סנטה ברברה, שיעור ההתעללות החוזרת יורד באופן משמעותי עבור ילדי אומנה שיש להם מתנדבי CASA. במילים אחרות, בעל עורך דין מסור מגדיל את הסבירות שילד יקבל את הטיפול הטוב ביותר, את ההגנה הטובה ביותר ואת המיקום הטוב ביותר האפשרי.

לריקי יש סיפור משלה, והיותי CASA שלה איפשרה לי לקחת חלק בו. כשפגשתי אותה, ריקי כבר גרה אצל משפחת אומנה. היא נהנתה מביקורים קבועים בסוף השבוע עם אמה, אביה החורג ואחיה, אבל היה לה קשר חזק וחיבה עם הוריה האומנים, בת' ופול. היא הייתה יציבה והצליחה טוב בבית הספר. היא ואני התכנסנו כל שבוע ועשינו דברים מהנים, כמו לרכוב על סירת הגוררת 'ליל טוט' בנמל המקומי, להכין פסלי סלע בחוף הים ולטייל בגנים הבוטניים. היא הראתה לי איך לעשות לאסו לטאה עם עלה דשא ארוך, וקניתי כרטיס שנתי לגן החיות, כדי שנוכל לקפוץ ולראות את הסוריקטות והגורילות בכל פעם שמתחשק לנו. כשנסענו הלוך ושוב, ריקי ישבה במושב האחורי והציגה סצנות משעשעות ואולי קתרטיות בין בודהה קטנה למלאך קריסטל שהיא מצאה במכונית שלי, וסיקרה מגוון נושאים, החל מחזרת סמים ועד לדוגמניות-על. נהנינו משיחות ערות במהלך ארוחת הצהריים. היינו קבועים במסעדה האהובה עלינו, וחייך אחד לשני כשסועדים מוכרים אחרים נכנסו ולקחו את השולחנות הרגילים שלהם. היו לנו הרבה בדיחות פנימיות ומשחקים ארוכי שנים. במכונית או בהליכה ברחוב, תמיד התחרינו, בחיפוש אחר לוחיות מחוץ למדינה, בצעקות ספונטניות 'ויסקונסין!' או 'נבדה!' ככל שהזמן חלף, ריקי הייתה מלופפת את זרועה דרך שלי כשהלכנו או אוחזת בידי.

ככל שהידידות שלנו הייתה חשובה, התפקיד השני שלי היה לסנגור עבור ריקי בבית המשפט. עד שאמה הביולוגית של ריקי הייתה פיכחת במשך שנה והשלימה את כל הדרישות שלה בצו בית המשפט, היא רצתה את ילדיה בחזרה, וארבעה מהם רצו לחזור אליה. אבל ריקי לא. ריקי הרגישה בטוחה עם בת' ופול; היא רצתה להישאר במקום. מערכת שירותי הגנת הילדים שוקלת מאוד על שיבוץ ילדים אצל הוריהם הביולוגיים, ללא כל התעללות ברורה או הזנחה. אז, אם לריקי לא היה מתנדב של CASA, כמעט בוודאות היא הייתה נמשכת מבית האומנה שלה כדי לחזור לאמה. עם זאת, התפקיד שלי היה לדבר בשם ריקי, והילדה הקטנה הזו צלולה הייתה בלתי מעורערת ברצונה להישאר עם בת' ופול. התחננתי בפני עורך דינה של ריקי לפחות לעתור להארכת האומנה. עורך הדין הודה שזו הייתה הזדמנות ארוכה אבל הסכים לעזור לי להילחם. אספתי מידע מכל הפונדקאיות המעורבות, כולל חוות דעת מרכזית מהפסיכיאטר של ריקי. כתבתי דו'ח לשופט, בו פירטתי את כל הממצאים שלי והמלצתי בחום לאפשר לריקי להישאר עם משפחת האומנה שלה. נאמר לי על ידי אנשים שהסתובבו במערכת שהבקשה הזו לא ריאלית ולא תתמלא. אבל האנשים האלה טעו. לשופט היה אכפת מאוד מהילדים שעליהם הייתה תפקידה להגן, וכנראה שעורך הדין של ריקי ואני מסרנו את נסיבותיה בצורה יסודית מספיק, ואת רצונותיה וצרכיה מספיק טוב כדי שהוא נענה להם.

כל שישה חודשים בערך, הייתי פונה לבית המשפט כדי לבקש את הארכת האומנה של ריקי. זה היה יוצא דופן. בממוצע, משימות CASA נמשכות כ-1.5 שנים, מכיוון שרוב הילדים מתאחדים עם הוריהם או מוצבים באופן קבוע אצל אפוטרופוס יציב תוך פרק זמן זה. הזמן שלי כמתנדבת CASA של ריקי הוארך, כי היא נשארה באומנה לטווח ארוך מבחירה. המשכנו בביקורי השבת שלנו. לפעמים ליום הולדת או לחג המולד, עשינו משהו מיוחד במיוחד, כמו ללכת לאולפני יוניברסל. עם תרומה מהקהילה, השגתי לריקי בובת אמריקן גירל דומה ולקחנו איתנו את 'קנדל' לדייט שלנו בצהריים. ריקי אוהבת חיות, ואני מאמינה שהמתנה הכי טובה שנתתי לה אי פעם הייתה דוב הקוטב של אלסקה שאימצתי בשמה. היא הייתה מאושרת, נפעמת. היא הריעה וקרחנה, בהתה ב'תעודת האימוץ' והתפלאה, 'אני אמא. אני לא מאמין... אני אמא.'

ריקי המשיכה להצליח בבית הספר וליהנות ממערכות היחסים שלה עם משפחות אומנה וביולוגיות כאחד. ואז יום אחד, בקיץ שלפני כניסתה לחטיבת הביניים, ריקי אמרה לי שהיא רוצה לגור שוב עם אמא שלה. היא הייתה החלטית. בתור סנגוריה, בטחתי בה ועליתי על הסיפון. כל הסידורים נעשו. עד כמה שזה היה קשה להיפרד מבת' ופול, ריקי השתוקקה לגור שוב עם אמה, אביה החורג ואחיה. נשארתי מתנדבת CASA שלה למשך שישה חודשים נוספים, כדי לראות אותה במעבר. כשהתיק שלה נסגר, ריקי ואני הפכנו ל'חברים קבועים' ובמשך זמן מה המשכנו לקיים את מפגשי השבת שלנו. אבל ככל שהחיים החברתיים שלה התרחבו בחטיבת הביניים, וחיי הבית שלה השתנו, בילינו פחות זמן ביחד, והתקשורת בינינו נעשתה דלילה.

התמכרות לסמים היא חיה מגעיל, ואמה של ריקי נסוגה. המשפחה התפצלה, ובסופו של דבר, ריקי נשארה עם חברים כדי להימנע מהכאוס בבית. לא הייתי עוד הסנגור שלה, ולא ידעתי על ההישנה או על המצב הקשה של ריקי עד מאוחר יותר. מה שאני כל כך מעריך בריקי הוא שהיא יודעת איך לפנות לעזרה. בסופו של דבר, היא מצאה את דרכה חזרה לבטיחות וליציבות. היא שובצה לצמיתות עם אפוטרופוס נפלא, טניה, והיא קיבלה מתנדבת חדשה של CASA. עם התמיכה הזו, ריקי סיימה את התיכון, והיא עכשיו בקולג'. יש לה 3.5 GPA והיא מצליחה מאוד בכל השיעורים שלה. כששאלתי אם אכפת לה שאכתוב על הזמן שלנו יחד בתוכנית CASA, היא אמרה 'בכנות, אני מאוד אוהבת את התוכנית אז אתה יכול להוציא כמה שאתה רוצה! תודה ששאלת בכל זאת. אני מתגעגע אליך.'

אני כל כך גאה באישה הצעירה החכמה והמוכשרת שריקי הפכה להיות. אני אסיר תודה רבה ל-CASA ולשופט בית המשפט לנוער, על שהראתה לריקי שרגשותיה חשובים וקולה נשמע. אני מעריץ את המוח הבהיר שירשה ריקי מהוריה, ואני אסיר תודה להורי האומנה של ריקי, בת' ופול, והאפוטרופוס שלה, טניה, על כך שהעריכו את ריקי ושמרו עליה. כמו שנאמר, 'צריך כפר כדי לגדל ילד'. ריקי הייתה הנהנה מקהילה תומכת. בין משפחתה הביולוגית, רשת הביטחון של שירותי הגנת ילדים, השופט, ארגון CASA, חבריה וכל האנשים המסייעים בחייה, ריקי קיבלה מספיק טיפול נכון בזמנים הנכונים כדי לשגשג ולפרוח לתוך היא אישה יצירתית ועצמאית. כילדה בת 10, היא ידעה מה היא מרגישה ומה היא רוצה. היא זכתה לפלס את דרכה לחיים בריאים ומועצמים, למרות חוסר התפקוד סביבה, כי רצונותיה נלקחו ברצינות.

עברו 40 שנה מאז שהשופט דיוויד סוקופ קיבל את הרעיון הנפלא שלו. כעת כמעט 1000 סוכנויות ברחבי הארץ מסייעות לילדים באמצעות עבודתם של למעלה מ-76,000 עורכי דין מתנדבים שמונו על ידי בית המשפט. בנוסף לאלכס, יסמין וריקי, אלה מבוגרים מספרים את הסיפורים הייחודיים שלהם על שינוי חייהם על ידי מתנדבי CASA/GAL. כיום ישנם 452,000 ילדים ברחבי ארצות הברית ברשימות המתנה למתנדבי CASA. אם אתה מחפש דרך לעזור לילדים בקהילה שלך, לחולל שינוי ולהשפיע על העתיד בדרכים חיוביות שלעולם לא תוכל למדוד במלואו, שקול בַּיִת . כפי שניסחה זאת קים קולבי דייויס, 'אין ארגון אחר שעובד עם בתי המשפט כדי להשפיע על חיי הילדים באופן שבו עושה CASA.'

(שמות הילדים, ההורים האומנים, האפוטרופוסים (ואפילו הבובה) שונו כדי להגן על הפרטיות.)

הפניות

הוכחות לאפקטיביות-CASA National – CASA for Children . (2017). homeforchildren.org . אוחזר 12 באפריל 2017, מ http://www.casaforchildren.org/site/c.mtJSJ7MPIsE/b.5332511/k.7D2A/Evidence_of_Effectiveness.htm

חיים השתנו: סיפורי נוער-CASA הלאומי - CASA לילדים . (2017). homeforchildren.org . אוחזר 14 באפריל 2017, מ http://www.casaforchildren.org/site/c.mtJSJ7MPIsE/b.7789821/k.8A59/Lives_Changed_Youth_Stories.htm

National CASA Association-National CASA – CASA לילדים . (2017). homeforchildren.org . אוחזר 13 באפריל 2017, מ http://www.casaforchildren.org/site/c.mtJSJ7MPIsE/b.5301295/k.5573/National_CASA_Association.htm

החיבור . (2007) (מהדורה ראשונה). נלקח מ http://nc.casaforchildren.org/files/public/site/publications/theconnection/Connection_Spring2007.pdf